מי השלוח
ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר אתה עשה. ענין סמיכת הפרשות, כי מתחילה דאג אברהם אבינו על שהכניס עצמו בסכנה במלחמת המלכים להציל את לוט שממנו יצאו עמון ומואב שיבבי בישא דירושלים, אך אחרי כן האיר לו השי"ת שממנו יצא מלכות בית דוד שנאמר (שמואל ב' ז',ט"ז) ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, ואח"כ כאשר התפלל על אנשי סדום כי היה בדעתו שאינם רשעים, והראה לו השי"ת שהם שונאי ה' דאג מאוד על מה שהתפלל על רשעים אכן התנחם מחמת שהיה לוט ביניהם והוא צדיק, אבל כשראה שלוט בא על בנותיו הרע לו מאוד, אבל עד כעת לא הרע לו רק על מה שחוץ מגופו אולי יהיה מזה היפוך מכבוד שמים, אכן כאשר אמרה לו שרה גרש את האמה הזאת ואת בנה והשי"ת הסכים על זה באמרו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, אז הרע לו מאוד שראה שגם ביוצאי יריכו יש בהם היפוך מכבוד שמים, ודאג שמא מעשיו אינם רצוים לפני הש"י, אך כאשר אמרו לו אבימלך ופיכל, אלהים עמך בכל אשר אתה עשה. תיבת כל היא רבוי, שאפילו הסלקא דעתך גם כן טוב, והסלקא דעתך היה ישמעאל והקמ"ל הוא יצחק, וזה היה לו למשיב נפש, כדאיתא בזוה"ק (משפטים קכ"ג.) דעת גניז בפימא דמלכא, שהאדם יכול להבין משיחת אנשי העולם שכן הוא רצון השי"ת, וכמו שנאמר (ישעיה ל',כ"א) ואזניך תשמענה דבר מאחריך ודדייקינן מזה בגמ' (מגילה ל"ב.) שמשתמשין בבת קול, וכיון ששלא מדעתו אמרו לו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה היינו כמו שנאמר (תהלים ע"ג,כ"ג) ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני, אז התנחם ואמר בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת, היינו שאני הייתי הראשון שעל ידי נתפרסם כבוד השי"ת בעוה"ז והרגלתי את הברואים לקרוא בשם ה' אל עולם ונטע אשל בבאר שבע, והתנחם בזה שה' אלהיו עמו, ואח"כ עלה בדעתו איך יכול האדם להתפאר עצמו בזה, ולכן נאמר ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים ואיתא במדרש (רבה מצורע פי"ט,ס"ה) כי ימים של צער נקראים ימים רבים, לכן היה לו נסיון העקידה שיתחיל לברר עצמו ולברר כל נסיונות הקודמים, ובזה הנסיון היו כלם תלוים והיה יכול חלילה להפסיד כלם, ועל זה נאמר (תהלים ס',ו') נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה ונדרש זה הפסוק במדרש (רבה וירא פנ"ה, ס"א) על נסיון העקידה, שבמעשה העקידה נאמר בי נשבעתי נאום ה' ושם ה' קיים לעולם ועד, והיינו שזה האמת והקשוט יהיה לזכות לכל הדורות סלה, וכיון שראה שנמצא בכוחו למסור הכל להשי"ת, אז הבין שכל מה שעברו עליו עד עתה עשה רצון השי"ת.
ישמח משה
ובזוהר הקדוש (זוהר ח"ג ו' ע"א) כתב לפרש הפסוק נפלה ולא תוסיף קום וגו', וז"ל: בכל אינון זמנין דכנסת ישראל בגלות, כד הוי מטי זימנא הא אתיית והיא אהדר' קמיה מלכא. והשתא דא לאו הכי, אלא קב"ה יחיד בידה ויוקים לה ויתפייס בהדה ויתיב לה להיכליה, ותא חזי דהכי הוא, דהא כתיב נפלה ולא תוסיף קום, ועל דא כתיב (עמוס ט יא) ביום ההוא נאום ד' אקים את סוכת דוד, מאן סוכת דוד דא בתולת ישראל הנופלת כמה דכתיב נפלה, ודא הוא יקרא דבתולת ישראל ותושבחתא, עד כאן (ומובא לשונו בחידושי אגדות שם). ומובא בספרים דיש לכוון דברי הזוהר בדברי רב נחמן בר יצחק שאמר אפילו הכי חזר דוד וסמכה ברוח הקודש, שנאמר סומך ד' לכל הנופלים, והבן. וזהו שיסד כאן בסליחה אזכרה אלהים ואהמיה בראותי כל עיר על תילה בנויה, דהיינו שעומד על עמדו בלי שום השתנות, ועיר אלקים משופלת עד שאול תחתיה דהיינו במדריגה התחתונה, ובכל זאת, פירוש כיון שכן הוא ועדיין לא קמנו, אם כן העיקר כפירוש הזוהר, ולכך אנו ליה ועינינו ליה שהוא יקימנו ונחיה לפניו. והיוצא מדברי הזוהר הקדוש דגאולה העתידה תהיה על ידי הקב"ה בעצמו ובכבודו ית', ונ"ל דזה כדברי המדרש (תנחומא אחרי סי' י"ב) לשעבר הייתם נושעים על ידי בני אדם, במצרים על ידי משה ואהרן ומרים, בבבל על ידי חנניה וכו', אלו כשם שהם אינם חיים וקיימים לנצח כך גאולתם אינה ניצחית, אבל לעתיד אי אתם נושעים אלא על ידי ובכבודי, וכשם שאני חי וקיים לעדי עד ולנצח נצחים, כך תשועתי וכו', הדה"ד (ישעיה מה יז) ישראל נושע בד' תשועת עולמים, עד כאן. וזהו הטעם בעצמו שלא יהיה על ידי בני אדם אלא על ידי הקב"ה, כדי שיהיה תשועה עולמית ונצחית. עוד נקדים כי הגאולה האחרונה העתידה יכונה בשם חותם, לאשר כי היא הגמר והסוף וקץ לכל צרותינו, על דרך מאמרם ז"ל בברכות פרק קמא (י"ב ע"א) הכל הולך אחר החתום ופירושו גמר, וכן כתבו התוספות ב"ב (דף מ"ז ע"ב ד"ה אבל בשטר) דחתימה לשון גמר שגמרה המקח, עיין שם. עוד נקדים מ"ש הרמב"ן בפסוק (בראשית לב יא) קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, כי החסדים הקיימים יקראו אמת, כטעם ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם (שמואל ב' ז טז), ענין קיום, עיין שם. ובכן נבוא אל הביאור ששאלו מפני מה תלת ישר, דשלשה גאולות הראשונות היו כסדר התחלה מלמטה על ידי בני אדם ועזר אלקי מלמעלה, וחד מהופך כלומר הגאולה העתודה הרביעית תהיה מלמעלה על ידי הקב"ה בעצמו. והשיב מפני שחותמו של הקב"ה אמת, ר"ל גמר גאולתו של הקב"ה אמת וקיים לעד, על כן מהראוי שתהיה על ידי הקב"ה בעצמו, וכשם שהוא חי וקיים לעד, כך גאולתינו תהיה נצחית וקיים לעד במהרה בימינו אמן.